• חגית עגור הלוי

על מיצ"ב וחיות אחרות

"תמונת המצב החינוכית - מודל הערכה חדש " הכריזו נציגי משרד החינוך במסיבת עיתונאים על ביטול המיצ"ב והרשת געשה. אם נצא רגע מהדיון על "האם משהו השתנה" ו"מה עדיף - מיצ"ב או תמונת מצב?", ננסה "להגביה עוף" ולחשוב על כמה שאלות מהותיות יותר


מיצ"ב אלו ראשי תיבות של "מדדי צמיחה ויעילות בית ספרית". המדדים מורכבים ממבחנים בארבעה מקצועות ליבה: עברית, מתמטיקה, מדעים ואנגלית שנערכו בשכבה ה' ובשכבה ח' בבתי הספר בתדירת קבועה מתחילת שנות ה-2000 לערך (ושאלון אקלים בשכבות נוספות). מלכתחילה,, הם נועדו לשמש כלי בידי המנהלים להערכת הישגי התלמידים במקצועות אלה בבית הספר ולייעול הלמידה והאקלים הבית ספרי. בפועל, ברבות השנים הם הפכו להיות "שוט" כנגד מנהלים ובתי ספר בידי מפקחים, רשויות והורים שראו בהם חזות הכל. לאחרונה הכריז משרד החינוך על ביטולם ומעבר למודל הערכה חדש הקרוי "תמונת המצב החינוכית". אבל לפני שדנים בשאלה מה עדיף? רצוי לדון בכמה שאלות מהותיות יותר:


מה ואת מי מעריכים פה? מה ראוי שיוערך? ומהי הערכה בחינוך המתאימה למאה ה-21?


מה השתנה במציאות שלנו?

כבר בתחילת שנות ה-2000 זיהו תאגידי ענק כמו סיסקו, מיקרוסופט ואינטל בעיה בקרב העובדים שהגיעו אליהם ממערכות החינוך הציבוריות. הבוגרים חסרו את הכישורים הדרושים לעבודה בשוק העבודה החדש – שוק של קפיצות טכנולוגיות מהירות, אי ודאות רבה לגבי העתיד ובעיות מורכבות המצריכות פתרון. בשיתוף פעולה עם אוניברסיטת מלבורן נבנה מחקר לגבי המיומנויות הדרושות לעובדים במאה ה-21.


זה היה מחקר אחד מיני רבים שהתקיים בשנים אלה וכולם הגיעו למסקנות דומות. המיומנויות הדרושות לבוגר מערכת החינוך במאה ה-21 על מנת להשתלב בשוק העבודה המשתנה כוללות פחות מיומנויות בתחום הידע והתוכן ויותר בתחום הכישורים – כישורי חשיבה, כישורים אישיים וכישורים בין אישיים.

לאחרונה פירסם המכון הישראלי לדמוקרטיה דו"ח על התאמת מערכת החינוך הישראלית למאה ה-21 שהתבסס על מטא מחקר (מחקר על) שסקר כ-75 מחקרים קודמים מתחילת שנות ה-2000 ואילך שעסקו במיומנויות המאה ה-21. הם חילקו את המיומנויות שחזרו שוב ושוב במחקרים ל-3 קבוצות: כישורי חשיבה עמוקה הכוללים חשיבה ביקורתית, יצירתיות ופתרון בעיות, כישורים טכנולוגיים הכוללים כישורים טכניים וגם כישורים של ניהול מידע, וכישורים אישיים שכוללים תקשורת, שיתוף פעולה, הכוונה עצמית, מודעות, ולמידה לאורך החיים.


איך זה קשור ללמידה­­­­ ולהערכה?

מסתבר שעובדים בשוק העבודה החדש יזדקקו למיומנויות ולכישורים אישיים בעיקר ופחות למומחיות ידע. זאת אומרת שלאגור כמה שיותר ידע בתחום מסוים, כמו שעשינו במאה ה-20 בלמידה האקדמית, ולשם כיוונו את כלל מערכת החינוך, כבר לא רלוונטי.

אם ככה, מבחנים, כמו המיצ"ב או המבחנים המחליפים אותו הם כלי הערכה שכנראה הגיע זמנם להעלם מעולם הלמידה או לפחות לקבל מעמד משני ביותר בו. למה?


כי מבחנים הם קודם כל כלי להערכה של ידע ומעט מיומנויות חשיבה, אך בוודאי לא להערכה של מיומנויות חשיבה עמוקה. כיוון שכך, הם מכוונים ללמידה הנשענת בעיקרה על שינון ידע תיאורטי והבנתו. לקראת מבחן אין צורך בתרגול מיומנויות שונות, למעט אם המבחן מעריך מיומנויות חשיבה מסוימות, ואז נדרש תרגול ש ל מיומנויות אלה בלבד. על מנת להצליח במבחן, ככלל, גם אין צורך גם בתהליכי מודעות ורפלקציה. אז איך זה מאפשר את ההערכה והלמידה של המיומנויות שצויינו לעיל כמיומנויות המאה ה-21? זה לא.


בנוסף, מבחנים הם כלי הערכה המודדים את כולם על פי סטנדרט מסוים. כותבי המבחן מציבים רף אליו כל הנבחנים מצופים להגיע עד למועד המבחן, ללא קשר למאפיינים האישיים הייחודיים להם וללא התייחסות לתהליכי הלמידה השונים. אבל לא כל התלמידים הם אותו הדבר - הם אנשים שונים זה מזה והם לומדים בצורות שונות ומגוונות. מה גם שסיטאציה של מבחן, מקפלת בתוכה קשיים רגשיים עבור אנשים מסויימים שמביאים אותם לביצועים נמוכים במיוחד במבחנים ביחס ליכולות שלהם.

בעולם פרסונלי, בו למידה מתבצעת באופנים שונים ובכל מקום, ובשוק עבודה בו כל אחד צריך למצוא את הדרך האישית שלו ללמידה ולהתפתחות, וחדשנות ויצירתיות הם שם המשחק בו, הערכה מבוססת סטנדרטים היא הערכה לא רלוונטית.


אז אם ההערכה מעצבת את הלמידה, וההערכה העיקרית במערכת החינוך מבוססת מבחנים, אזי לשם תתכוונן הלמידה. כל עוד המיצ"בים ומבחנים דומים להם משמשים את משרד החינוך ואת הציבור לקבוע את רמת בית הספר, בתי הספר יחתרו להצלחה בהם ויכוונו לשם את הלמידה. כי מה שמוערך – מוערך.

עד שלא ישתנו שיטת ההערכה, לא ישתנו שיטות הלמידה.



הערכה במאה ה-21 – אז מה כן?

מרוב שלמדנו להאחז במבחנים במערכת החינוך, קשה לנו לחשוב על דרכים אחרות להערכה (ואם תחשבו על זה, מלבד מערכת החינוך, איפה נתקלתם לאחרונה במבחנים כדרך להערכה? פחות מקובל בשוק העבודה).

אז הנה כמה שאלות שרצוי לשאול כשרוצים לבחור שיטת הערכה מתקדמת:


הדבר הראשון והכי חשוב הוא "לשם מה" ההערכה בבית הספר? זו שאלה שבלעדיה כל מהלך הוא חסר עומק ומשמעות. האם ההערכה נועדה לעצב את תהליכי הלמידה וההתפתחות של התלמיד? האם ההערכה נועדה לפיקוח על המורים? שינוי התשובה מביא לשינוי בתהליכי הערכה ובכלי ההערכה (אתם יכולים לעשות תרגיל ולשאול את עצמכם: לשם מה נועד המיצ"ב או החלופה שלו - תמונת המצב החינוכית? האם נועדו לתכלית הערכה ראויה בעיניכם?)


מהתשובה לשאלה הראשונה הזו - ה"לשם מה הערכה?" - נוכל להשיב על 4 שאלות חשובות נוספות:

מה נרצה להעריך? אם למשל חשוב לנו להעריך תהליכי למידה והתפתחות נצטרך להגדיר איזה ידע מיומנויות והתפתחות אישית נרצה להעריך בכל תהליך למידה.


איך נעריך? צריך לבחור כלי הערכה מתאימים לדבר אותו נרצה למדוד. אם נרצה למדוד התפתחות של מיומנויות כמו יצירתיות, אז אולי תוצר יצירתי הוא כלי ההערכה הנכון לנו כמו פסל או כרזה, ואם נרצה למדוד מיומנויות של פתרון בעיות אולי כלי ההערכה שלנו יהיה תוצר יישומי לפתרון בעיה או חידות. ישנם אינספור תוצרים שיכולים לשמש להערכת תהליכי למידה.


מתי נעריך? אם אנחנו רוצים להעריך תהליך והתפתחות נצטרך להשוות לפחות בין שתי נקודות של הערכה, בהתחלה ובסוף. התפתחות אישית יכולה להתבטא לפעמים בניואנסים קטנים של שינוי בדפוסי חשיבה והתנהגות. כדי לעודד את הלומדים, לאפשר להם ללמוד מהצלחות - גם מהקטנות שבהן, יש צורך בשיקוף ובהתבוננות ולכך נדרשת הערכה בנקודות רבות לאורך התהליך.


וגם - מי צריך להעריך? בעולם משתנה תדירות, בו האדם צריך לפתח מודעות עצמית וחברתית, ולהיות מסוגל לבנות עבור עצמו נתיבים לחיים ולעבודה, חשיבות יכולת ההערכה העצמית היא עצומה. חשוב לקבל הערכה ממורה, אך חשוב מאוד שכל לומד ולומדת יוכלו להעריך את תהליכי הלמידה שלהם עצמם. כדי לפתח מיומנויות תקשורת בין אישיות חשוב ללמוד להעריך במשוב תוצרים של עמיתים. על כן, כחלק משינוי של הערכה מסורתית כדאי לקחת בחשבון בתהליכי הערכה בית ספריים גם מעריכים נוספים מלבד מורה שהוא הגורם המקצועי, ובכללם התלמידים עצמם.


אז לפני שאנחנו פותחים שוב את המדלן לבחור בית ספר לילדינו על פי נתוני מיצ"ב או התמונה החינוכית, כדאי שנשאל את עצמנו האם זו הדרך בה היינו רוצים שיעריכו את ילדינו ואת בית הספר שלהם במאה ה-21. בסיבוב הקודם של הדיונים סביב המיצ"ב, הנהגות הורים עירוניות בכמה רשויות השביתו בתי ספר ביום המיצ"ב ולא שלחו את התלמידים לבחינות כדי להגיד שהם מתנגדים לעצם שיטת ההערכה הזו.

ומה אתם אומרים? מה האג'נדה החינוכית שלכם בנושא הערכה?

0 צפיות