• חגית עגור הלוי

אקטיביזם הורי במערכת החינוך הציבורית? זה אפשרי והכרחי.

עודכן ב: 7 אוק 2019

12 שנים הילדים שלכם מבלים במערכת החינוך. אם הייתם מחברים את כל השעות יחד היה יוצא לכם כשנה וחצי רצופות. מה הייתם אומרים אם מישהו היה בא ואומר לכם: תנו לי את הילד שלכם לשנה וחצי, אני אחנך אותו. אני אחליט את כל ההחלטות בנוגע לדרכי החינוך שלו וללמידה שלו, ומדי פעם איידע אתכם. אין לכם אפשרות להשפיע. הייתם מסכימים?


אני בטוחה שרק עצם המחשבה על כך מעבירה צמרמורת קרה בגבכם,, ועם זאת אתם מאפשרים זאת יומיום במערכת החינוך הציבורית.


מרביתנו ההורים, שולחים את הילדים למערכת החינוך הציבורית משיקולים שונים, ואיננו בוחרים בבתי ספר אלטרנטיביים:

אולי אנחנו רוצים להשאיר את הילדים שלנו בסביבתם החברתית הטבעית, של השכונה או היישוב. שיוכלו ללכת ברגל לחברים שלהם אחרי הצהריים.

רובנו אינם בעלי משאבי זמן וכסף כדי לדאוג לחינוך פרטי ולהסיע את הילדים בכל בוקר לבית ספר על פי בחירתנו. יכול מאוד להיות שאנחנו גם לא בני "דת אלטרנטיבית" מסוימת: דמוקרטית, אנתרופוסופית או מונטסורית.

חלקנו גם מאמינים שאחריות המדינה לספק לנו שירותים של חינוך איכותי, שזו זכותנו כאזרחים לדרוש זאת.

ואולי, אולי לא חשבנו בכלל שיש בעיה עד שהילדים התחילו "להתגלגל" במכונה ששמה בית הספר?


לי לקח בערך 3 שנים עד שהבנתי שניצוץ הסקרנות בעיניים של בתי הבכורה הולך וכבה ושההסתגלות עליה מדברים בכיתות הנמוכות היא הסתגלות לישיבה ממושכת ליד שולחן, בשקט, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם מה שאני חשבתי על הסתגלות לבית הספר. בועות סבון קטנות וקופצניות שמגיעות אל בית הספר בכיתה א', כבר הופכות לריבועים מאורגנים וישרי זוית, נייחים ודוממים בכיתה ג'.


אז אנחנו עומדים מתוסכלים אל מול מערכת שמתנהלת ומלמדת את תלמידיה כמו שאנחנו למדנו כילדים, לפני 20 או 30 שנה. אבל איפה העולם שאנחנו גדלנו בו ואיפה העולם של היום? ומה עם העולם שהם יחיו בו בעתיד, שכל מי שמדבר עליו מזכיר באותה נשימה אי ודאות והתפתחויות טכנולוגיות מרחיקות לכת?


אז מה עושים? אז זהו, שיש אפשרויות לשנות, ברמה האישית, הבית ספרית או הרשותית.

הורים יכולים להתחבר למערכת החינוך כשותפים בעלי ידע, בעלי תמונת עתיד חינוכית, (להגדי "מה כן", במקום "מה לא") ולהכניס לבתי הספר את מגוון הידע והכישורים כדי ליצור חוכמת המונים שתסייע בקידום בתי הספר והתאמתם למאה ה-21.

בעולם החדש בו המציאות מורכבת צריך שותפות של כל בעלי העניין וקבלת החלטות מוסכמת. ההורים הם השותפים הטבעיים של מערכת החינוך ויכולים לקדמה. אז מי בא לשנות?